המדריך המלא לסצנת הקפה בעיר

אני דמיאן, אחד המדריכים של Taste for Life, ואני מעביר כאן סיורים כמעט כל יום. זה אומר שאני שותה שש עד שמונה קפה ביום, רובם בעמידה, בין קבוצה לקבוצה. אז את השאלה "איפה שותים פה קפה טוב?" אני לא שומע פעם בשבוע. אני שומע אותה פעמיים ביום.

והתשובה הקצרה היא שפראג היא עיר קפה מצוינת, רק לא במקומות שבהם רוב התיירים מחפשים אותה. אם תשבו באחד מבתי הקפה עם התפריט המצולם ליד גשר קארל, תשלמו הרבה ותקבלו משהו חום ועצוב. תתרחקו שלוש מאות מטר מהמסלול התיירותי ותמצאו אחת מסצנות הקפה הטובות במרכז אירופה.המדריך הזה בנוי כדי שתוכלו לעבוד איתו בשטח: רקע קצר על תרבות הקפה המקומית, איך להזמין נכון, המקומות שאני באמת חוזר אליהם, בתי הקפה ההיסטוריים ששווים ביקור בגלל החדר ולא בגלל הקפה, חלוקה לפי שכונות ואיפה קונים פולים להביא הביתה.

למה בכלל יש לפראג תרבות קפה

בפראג של תחילת המאה ה-20 בית הקפה היה משרד, מועדון ספרותי ומקום עבודה. קפה לובר (Café Louvre) ברחוב Národní נפתח ב-1902, ובין הקבועים שלו היו פרנץ קפקא, אלברט איינשטיין, קרל צ'אפק ומקס ברוד. בפברואר 1925 התכנסו שם שלושים ושמונה סופרים לאסיפת הייסוד של מועדון הפן הצ'כוסלובקי, צ'אפק היה היושב ראש הראשון, והנשיא מסריק היה אורח הכבוד בארוחה הראשונה. זה גם היה אחד המקומות הבודדים במאה ה-19 שהרשו כניסה לנשים.ואז 1948. ההפיכה הקומוניסטית סגרה את המקום, והריהוט הושלך מהחלונות אל המדרכה של Národní. לובר עמד ריק עד שנות התשעים ושוחזר ב-1992. וזה בעצם הסיפור של כל תרבות הקפה הצ'כית בקטנה. היא הייתה מהמפוארות באירופה, נמחקה כמעט לגמרי, וחזרה לאט.מה שקורה היום זה גל שלישי מלא. בית הקלייה Doubleshot היה מהראשונים שהזיזו את הסצנה הזאת, ואחריו הגיעו עוד ועוד קולים מקומיים. התוצאה, ואני אומר את זה אחרי שנים של שתייה יומיומית, היא אספרסו שעומד בכבוד מול וינה ולונדון, במחיר נמוך יותר.

איך מזמינים קפה בפראג בלי להסתבך

תלמדו חמש מילים והחיים שלכם בעיר ישתנו.

káva זה קפה. 

espresso יבינו בכל מקום, ואם שמעתם מקומי אומר "expresso" זה אותו דבר.

 bílá káva זה קפה עם חלב בסגנון הישן, ו-vídeňská káva, קפה וינאי, מגיע עם קצפתlt לא מוגש בכל מקום.

 s sebou, מבטאים "ססבוֹאוּ", זה טייק אווי. תגידו את זה בדלפק ותקבלו כוס לדרך.

ויש מילה אחת שכדאי שתכירו כדי להימנע ממנה: turek, או turecká káva. הגרסה הצ'כית של הקפה הטורקי היא קפה טחון שנשפך לכוס ועליו יוצקים מים רותחים. בלי סיר, בלי בישול. זו חוויה תרבותית לגיטימית בפאב ישן או בתחנת רכבת, אבל אל תצפו למשהו שדומה לקפה טורקי כמו שאתם מכירים.

חלב שיבולת שועל זה ovesné mléko, וברוב המקומות שברשימה הוא סטנדרט.

מחירים: קפה בבית קפה נע בערך בין 60 ל-120 קורונות, כשההיכלים ההיסטוריים בקצה העליון והשכונתיים באמצע. טיפ מקובל בסביבות עשרה אחוזים כשיש שירות לשולחן, ובדלפק אין חובה.

ודבר אחרון שיחסוך לכם אכזבה. כמעט בכל מקום רציני ישאלו אתכם אם אתם רוצים קלייה בהירה או כהה. הקבוצות הישראליות שלי כמעט תמיד הולכות על הכהה, כי זה הכיוון האיטלקי שאנחנו מכירים. אם הבהירה מרגישה לכם חמוצה, זה לא פגם בכוס, זה פשוט לא הטעם שלכם.

המקומות שאני חוזר אליהם

Ronin Cafe, וינוהראדי. שקט, מודרני, עם השפעות יפניות בעיצוב, כמה דקות מנמסטי מירו ומגרבובקה. פולים מתחלפים מבתי קלייה נחשבים באירופה, ויטרינת מאפים מתחלפת, ובאביב ובקיץ נפתחת גינה יפה. השולחנות מלאים בקבועים מקומיים, וזה תמיד הסימן הכי טוב. את המקום מנהל בחור סלובקי סופר נחמד.

ONESIP COFFEE, מרכז העיר. קטן מאוד, בערך ארבעה מקומות ישיבה, כמה דקות מקניון פלדיום. שייך לבית הקלייה המקומי Candycane, ולכן זו אחת הדרכים הנוחות לקנות את הפולים שלהם. תמיד מציעים שתי אפשרויות, בהיר וכהה, ובאמת מתאימים את הקפה ללקוח. אל תצפו לתפוס כיסא, צריך מזל עם השעה. אני לוקח שם אספרסו בעמידה ויוצא.

CAFE EBEL, Kaprova 15/11. צמוד לרובע היהודי, כמה דקות מהרודולפינום ומגשר קארל. קטן, עם מבחר זנים שמעיד על בעלים שהוא חולה קפה, כולל גיישה, ורוב הזנים בדירוג 85 ומעלה. ובהפתעה גמורה, הקפה כאן גם כשר, עם תעודה וחותמת מהקהילה היהודית של פראג. אני שולח לשם לא מעט אנשים בדיוק בגלל זה. השירות? פעם הם טחנו קפה בדרגה הלא נכונה בגלל אי הבנה, לקחו אחריות והחליפו בלי מילה.

Dos Mundos, וינוהראדי. אם שואלים אותי איפה הקפה הכי טוב בעיר, זו התשובה. חלל מרווח עם גינה לאביב ולקיץ, עיצוב פנים יפה, וייב צעיר וצוות מאוד נחמד. בחירה בין בהיר לכהה, תפריט ארוך של משקאות על בסיס חלב ופולים למכירה הביתה. אחד המקומות הבודדים שבהם אני יושב עם לפטופ בלי להרגיש שאני תופס שולחן שלא מגיע לי.

Mama Coffee. הרשת היחידה שנכנסה לרשימה, ואני יודע איך זה נשמע. אבל הם עובדים עם ספקים קטנים למאפים ולכריכים, מחזיקים פולים מתחלפים מבית הקלייה שלהם, ובחלק מהסניפים מגישים ארוחות בוקר לאורך כל היום. הם גם נותנים קירות לאמנים וצלמים מתחילים ומציגים אותם בתערוכות. הרמה אחידה בין הסניפים, השירות פחות. הסניף שאני מכיר הכי טוב הוא Vodičkova.

Merrybeans, Neklanova 162/1. קרוב למצודת וישהראד ולשוק האיכרים של יום שבת. המקום קולה את הפולים בעצמו, הוא קטן ולכן מרגיש משפחתי, ויש ויטרינה עם מאפים. הסדר הנכון: שוק בבוקר, קפה כאן, ומשם עולים לווישהראד ולנוף על הוולטבה.

Monkey Coffee House, Opletalova 922/8. כמה דקות מכיכר ואצלב, מהמוזיאון הלאומי ומסניף הפרימארק. אווירה צעירה, ציורים מודרניים על הקירות, וממוזג, מה שבאוגוסט הפראגי זה לא פרט שולי. ובואו נהיה כנים לגבי התפקיד שלו בעולם: זה המפלט מטרפת קניות בפרימארקשל פראג. 

Kavárna Pražírna Voznice, פסאז' YMCA. לא רחוק מפלדיום, מוסתר בתוך פסאז' ולכן שקט מהרחוב. שייך לבית קלייה משפחתי שקולה כל יום זן אחר, האיכות גבוהה והמחירים מהנוחים ברשימה. וכמעט שכחתי את הדבר הכי מוזר שם: בתוך הפסאז' יש מעלית עתיקה מהדגמים הראשונים, בלי דלת, שצריך לקפוץ לתוכה תוך כדי תנועה (אמאל'ה). למזלכם בית הקפה בקומת הקרקע.

SMPL project, Rašínovo nábř. 1696/66. על גדת הוולטבה ליד הבית הרוקד, קרוב לשוק האיכרים של שבת. עיצוב מוקפד, וייב צעיר, קפה ברמה מאוד גבוהה. יקר, אבל לטעמי שווה את זה. התפריט בסיסי, אספרסו קפוצ'ינו לאטה, בלי הצגות. ההסתייגות היחידה שלי היא הישיבה בחוץ, בנו שם משהו מעץ שהוא לא מאה אחוז, ובסוף אתם יושבים על הרחוב.

Cafe Letka, לטנה. ליד הפארק עם התצפיות על העיר. העיצוב הוא חצי מהעניין, קירות במראה מתקלף, מראות גדולות וריהוט ישן שנותן למקום אופי אמיתי. יש ארוחות בוקר ומאפים מתוקים ומלוחים, אז זה עובד גם לפני הסיבוב בפארק וגם אחרי העלייה מהמרכז.

בתי הקפה ההיסטוריים: באים בשביל החדר

כאן אני חייב להיות ישר איתכם, כי זו הטעות הכי נפוצה שאני רואה בקבוצות. בהיכלים ההיסטוריים של פראג לא באים בשביל הקפה. באים בשביל החלל, ההיסטוריה והעוגה. תזמינו אספרסו, תסתכלו למעלה, ואל תצפו למה שתקבלו ב-Dos Mundos.

Café Louvre, Národní 22, עם הסיפור שסיפרתי למעלה ועם אולם הביליארד בקומה העליונה שעדיין פועל.

Café Slavia, Národní 1012/2. נפתח ב-1884, באותה שנה שנחנך התיאטרון הלאומי ממול, ולא במקרה. הוא הפך מהר לבית של אנשי התיאטרון והספרות, מסמטנה דרך ירוסלב סייפרט ועד ואצלב האבל, ובשנות העשרים עוצב מחדש בסגנון ארט דקו. יש משם נוף לוולטבה. תבקשו שולחן ליד החלון, אחרת חצי מהעניין הולך לאיבוד.

.Café Imperial, Na Poříčí 15. נפתח ב-1914, הקירות והתקרה מכוסים בקרמיקה עם מוטיבים מזרחיים, ומגישים אוכל לאורך כל היום. מרק הקוליידה שלהם מיוחד וטעים ממש.

לפי שכונות, בשביל לתכנן יום הגיוני

וינוהראדי (Vinohrady) היא בעיניי שכונת הקפה החזקה בעיר. Ronin, Dos Mundos וחנות הפולים Kofio בטווח הליכה זה מזה, והפארק גרבובקה עם הכרם שלו נמצא בקצה. יש ימים שאני מתחיל וגומר בתוך השכונה הזאת בלבד.

קרלין (Karlín) עברה את השינוי הכי גדול בעיר. פעם אזור מפעלים ופועלים, היום בתי קפה, חללי עיצוב וצעירים. שם נמצא Můj šálek kávy ב-Křižíkova 105, בית קפה של Doubleshot שפועל כבר יותר מעשור ומגיש גם בראנץ' רציני, ולא רחוק ממנו EMA Espresso Bar ברחוב Na Florenci. דגש חשוב! בסופי שבוע המקומות האלה מתמלאים בערך ב-10:30. תגיעו מוקדם או תוותרו.

לטנה והולשוביצה (Letná, Holešovice) הן האזור לשילוב של קפה, פארק ואמנות. Cafe Letka, אחריו הפארק והתצפית, ומשם קרוב לחללי התעשייה שהפכו לגלריות.מרכז העיר מכסה את הצד ההיסטורי, את Ebel ליד הרובע היהודי, את OneSip ליד פלדיום ואת Voznice בתוך הפסאז'.

פולים להביא הביתה

Kofio, בווינוהראדי ליד נמסטי מירו, היא בכלל לא בית קפה. לא מוזגים שם כוס אחת, אין ישיבה ואין מה לנשנש. אבל החנות מחזיקה את אחד המלאים המרשימים באירופה, מתחדשת על בסיס יומי ועובדת עם בתי הקלייה הכי טובים ביבשת. הצוות תמיד שואל אם אפשר לעזור ושמח לייעץ. המבחר הכי טוב בפראג, בלי תחרות.מעבר לזה, Doubleshot מוכרים את הפולים שלהם בכל סניף, Candycane נמכרים ב-OneSip, ו-Voznice מוכרים את הקלייה המשפחתית שלהם במקום. ואם אתם קונים טחון ולא פולים, תגידו מראש לאיזו שיטת הכנה, אחרת תקבלו טחינה אוניברסלית שלא מתאימה לכלום.

שאלות שאני נשאל בסיורים

כמה עולה קפה בפראג? בין 60 ל-120 קורונות, תלוי אם אתם בבית קפה שכונתי או בהיכל היסטורי.יש קפה כשר בפראג? יש. Cafe Ebel ליד הרובע היהודי, עם תעודת כשרות מהקהילה היהודית של פראג.איפה אפשר לשבת עם לפטופ? Dos Mundos, Cafe Letka ו-Můj šálek kávy בקרלין. בשעות הבראנץ' של סוף השבוע תשכחו מזה.ומה עם ילדים? המקומות עם הגינה, כלומר Ronin ו-Dos Mundos באביב ובקיץ.אפשר לשלם בכרטיס? כמעט בכל מקום. תחזיקו בכל זאת כמה מאות קורונות במזומן לשווקים ולחנויות קטנות.

ואם בא לכם לעשות את זה איתנו

רוב מה שכתוב כאן נאסף תוך כדי עבודה, בסיורי האוכל שאנחנו מעבירים בפראג. הסיורים הקולינריים של Taste for Life הם בקבוצות קטנות, בעברית, עם שף שחי בעיר חמש עשרה שנה, ומגיעים למסעדות, לשווקים ולבתי הקפה שאנחנו באמת אוכלים בהם. יש סיור קולינרי ברובע פטרסקה, יש סיור שוק, ויש גם סיורים שהם פחות אוכל ויותר עיר, כמו סיור הלילה בעיר העתיקה וברובע היהודי. ואם תפגשו אותי באחד מהם, אני אהיה זה עם האספרסו ביד. לא בטוח אם זה יהיה השלישי או השביעי.